אות ומופת

פרנציסקה ברוך: מעצבת האותיות העברית הראשונה

עוד פחות משמזדמן לחגוג את פועלם של מעצבי אותיות, מזדמן לספר על פועלן של המעצבות. אי אפשר שלא להזכיר את מיכל סהר ועלי גרוס, וגם שמות צעירים ועולים כמו ליה אופיר ושני ברבר, אך אחת הדמויות הנחבאות בהיסטוריה של הטיפוגרפיה העברית היא פרנציסקה ברוך, דבר מפתיע בהתחשב בכך שמדובר במעצבת פורה שהשאירה אחריה נכסי תרבות משמעותיים, כמו לוגו "הארץ", אות "שוקן" המופתית, וכן ארבע השורות שהופיעו על כריכת הדרכון הישראלי במשך שנים רבות.

אותיותיה של ברוך מבליטות חלק מקופח יחסית בטיפוגרפיה העברית – אותיות שהושפעו מהמסורות של מרכז אירופה ומזוהות עם סגנון אשכנזי (בניגוד למודל הספרדי, שדומה יותר לכתבים שאנו רגילים לקרוא כיום).

כתבים אלה הם לרוב "גותיים" באופיים ובעלי מאפיינים מורכבים מהרגיל, כך שהעין הצברית מסווגת אותם כמעט אוטומטית כ"גלותיים". עם זאת, אות "סת"ם" בעיצובה היא אות מאוזנת ובהירה באופן מפתיע לבסגנון זה.

ברוך נולדה ב-1901 בהמבורג, שם למדה עיצוב גרפי ורישום אותיות. עוד לפני עלייתה ארצה בשנת 1933 הספיקה לעבוד עם אנשי מפתח בעולם היהודי, כמו האמן יעקב שטיינהרדט, שעבורו עיצבה את אותיות "סת"ם" להגדה לפסח, והמו"ל זלמן שוקן, ששכר אותה לכמה מהעבודות המוכרות ביותר שלה.

האות שזוכה להתעלמות הרועמת ביותר היא "שוקן", אחת היפות והמרגשות שעוצבו בעברית. קל לראות מדוע מעצבים בני ימינו מסרבים לבחור בה – העוקצים המעוגלים והמשיכות הזוויתיות מקנות לה אופי מליצי. עם זאת, בגדלים הקטנים נטמעים אותם מאפיינים באותיות בדרך שפשוט גורמת להן "לעבוד".

מעט מאוד ספרים הודפסו באות "שוקן" – את "מגן דוד: תולדותיו של סמל" מאת גרשם שלום (בעיצוב מיכאל גורדון) אפשר עוד (אולי) לאתר בחנויות. דוגמאות נוספות אפשר למצוא בספר "אלטנוילנד" בהוצאת חיפה, ובגיליונות של כתב העת "הד הדפוס" של איגוד פועלי הדפוס, שמשתמשים בפונט "שוקן" עבור הטקסט הרץ. (כתיבה: מאיר סדן)

עוד על פרנציסקה ברוך ב"עלון אגודת ידידי הספר".